פסק-דין בתיק ת"ק 42610-06-11

בתאריך 10.2.11, בכיכר - מעגל תנועה שבצומת הרחובות המגינים - עין דור שבחיפה, התרחשה תאונת דרכים בין רכבו של ג'ורג' דאהר (להלן: "התובע") המבוטח ע"י מנורה מבטחים בע"מ ובין רכבו של דוד קרמר (להלן: "הנתבע").

בגין התאונה הוגשו לביהמ"ש שתי תובענות, ע"י כל אחד מהנהגים, והדיון בשתי התובענות אוחד לתיק זה.

על בסיס הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש הנני קובעת כי בדרכו של הנתבע, הנוסע ברח' המגינים, והמגיע לכיכר מכיוון כללי מזרח למערב היה מוצב תמרור, המסומן בלוח התמרורים החדש כתמרור 303, ושעל פיו היתה מוטלת על הנתבע החובה ליתן זכות קדימה לתנועה החוצה את דרכו במעגל התנועה. משמע - על הנתבע היתה מוטלת החובה ליתן זכות קדימה לרכב התובע שהגיע למעגל התנועה משמאלו של הנתבע, בנוסעו ברח' עין דור בכיוון כללי מדרום לצפון וכאשר הינו מבקש לחצות את דרכו של הנתבע.

לקביעתי, הוכח כי הנתבע נהג ברכבו ברשלנות ובחוסר זהירות, לא ציית לקביעות התמרור שהיה מוצב בדרכו, כמפורט לעיל, לא נתן זכות קדימה לרכב התובע שהגיע לכיכר משמאלו וגרם להתרחשות התאונה.

הנתבע העיד כי טרם כניסתו לכיכר ובמהלך נסיעתו האיטית בפקק התנועה לא הסתכל כלל שמאלה הואיל ו"אין לי מה לחפש שמאלה" (עמ' 3 שורה 25 לפרוטוקול).

אין כל ממש בטענה זו. בוודאי ובוודאי שהיתה מוטלת על הנתבע חובה לבדוק את מצב התנועה המגיעה לכיכר משמאלו הואיל והיתה מוטלת עליו החובה ליתן זכות קדימה לרכבים הבאים משמאלו.

הנתבע אף סתר את עצמו כאשר, בתשובה לשאלת נציג חברת הביטוח, השיב כי לא ראה כלל את רכב התובע לפני התאונה, ברם בהמשך החקירה חזר בו והעלה גרסה חדשה כאילו ראה את הרכב האחר בעצירה ולפתע החל זה בנסיעה.

יש לציין כי גרסה זו לא מצאה כל ביטוי בכתב ההגנה של הנתבע והינה נדחית על ידי.

לטענת הנתבעת, גם אם לא היתה לו זכות קדימה בכניסה לכיכר, הרי שלא היתה לתובע "הזכות לגרום נזק לרכב שלי" (עמ' 3 שורות 11-12 לפרוטוקול).

כל זאת כאשר גרס כי היה כבר בתוך מעגל התנועה כאשר רכב ה תובע פגע בו.

לביהמ"ש הוצג תצלום של מצב שני הרכבים בסיומה של התאונה, תצלום שסומן תק/1.

מתצלום זה עולה כי בסיום התאונה נמצא רכב הנתבע במצב שבו כמעט וחלף כבר עם חלק הארי של אורך רכבו על פני רכב התובע. ברם, הנתבע עצמו טוען כי המגע הראשון של רכב התובע ברכבו היה בדופן הקדמי שלו, מיד לאחר עמדת הנהג והתמשך לאחור, הואיל והנתבע המשיך בנסיעתו.

משמע - בעת תחילת המגע בין הרכבים הקדים רכב הנתבע את רכב התובע אך במעט, עם חלק קטן מאורך רכבו, דבר המעיד על נהיגה רשלנית וחסרת זהירות במיוחד.

כאשר הוכח בכל זאת כי בעת התרחש התאונה היה רכב הנתבע עם חלק מרכבו, אם כי חלק קטן, בתוך מעגל התנועה והתובע פגע עם הפינה הקדמית ימנית שלו בדופן השמאלי של רכב הנתבע -  הרי שהיתה תרומת רשלנות מסוימת של התובע לאירוע התאונה והנני מעריכה תרומה זו בשיעור של 20%.

התובע יהיה אחראי לפיצוי הנתבע בגין נזקיו בשיעור של 20% ואילו הנתבע יהיה אחראי בפיצוי התובע בגין נזקיו בשיעור של 80%.

הנני קובעת כי הוכח שבתאונה נגרמו לרכב התובע נזקים בסך של 2,279 ש"ח.

כן נשא התובע בתשלום שכ"ט השמאי בסך של 580 ש"ח.

בסה"כ 2,859 ש"ח.

משמע, התובע יהיה זכאי לפיצוי בשיעור של 80% מהסך הנ"ל ובסה"כ 2,287 ש"ח.